הזדהות משרד החינוך 
עלתה בי דילמה בזמן האחרון והחלטתי להציג אותה כאן בבלוג.
בבית ספר שבו אני מלמדת אמנות, יש אחוז גדול של ילדים אתיופים (או בלשון תקנית: יוצאי אתיופיה)
לפני כשבועיים העלו התלמידים הופעה בית ספרית, הפקה גדולה שמשלבת את כל הכיתות בצורה יוצאת מהכלל. ההצגה הייתה מקסימה ומרגשת.
אך מעשה שהיה כך היה..
השחקנית הראשונה שעלתה לבמה ושחקה את תפקיד המלך, אחד מהתפקידים העיקריים במחזה
הייתה, ותסלחו לי על ההגדרה, אשכנזייה, לבנה ובלונדינית.
השחקנית השניה שעלתה לבמה ושחקה את תפקיד הנסיכה המפונקת, הייתה לבנה גם היא (שחרחורת אם יותר לי לציין).
לתפקיד השלישי, של היועץ המלכותי, עלתה שחקנית – כן ניחשתן נכון, אשכנזיה גם היא.
התפקיד הבא, היה של המשרתת הבלתי יוצלחת של המלך, והפעם עלתה לבמה שחקנית אתיופית.
מיותר לציין את הפתעתי, פליאתי ואפילו כעסי.
אצלינו?? בבית ספר שלנו? אנחנו המילה האחרונה בשיוויון בין התלמידים, יש אצלינו כלכך הרבה אתיופים שאם צריך להפלות משהו זה ודאי את כל היתר.
כבר החלטתי שאני אפנה לממונים ואביע את מורת רוחי.
אך ככל שההצגה המשיכה, כך עלו בי התהיות.
האם זו באמת גזענות??
או אולי לא לבחור באותה השחקנית למשרתת בגלל שהיא אתיופית זו הגזענות האמיתית?
התהיות והספקנות, וגם קצת בושה בעצמי שמהרתי לשפוט התחזקו.
שתבינו – הסתבר שהיא הייתה מושלמת לתפקיד. כל פעם שהיא עלתה לבמה היא הורידה אותנו לרצפה מרוב צחוק. לאורך כל ההצגה התלמידים חיכו שהיא תחזור להציג,
ובמשך השבוע שאחרי ההצגה, כשהסתובבתי במסדרונות בית הספר קלטתי את הילדים משחזרים קטעים של התפקיד שלה, ונקרעים מצחוק.
מצד שני הדבר שנקרא מראית עין וסטראוטיפ הם עניינים לא פשוטים.
וכאן המקום לציין שכל ההורים נכחו גם הם בהצגה, ויתכן וההורים קיבלו את זה אחרת.
ולא סתם אני אומרת.
בהופעה הקודמת שהעלה בית הספר, גם כן שיחקה תלמידה אתיופית תפקיד של משרתת. התפקיד היה מיוחד במינו ואחד מהנחשקים שכל התלמידים רבו עליו, אבל כשאמא של השחקנית ראתה אותה עולה כמשרתת, היא התחילה לצעוק באמצע ההצגה, מול אולם מלא הורים וילדים: "הבת שלי לא משרתת!”
ועל כן אני שבה ושואלת
האם זו גזענות?