בעקרון גזל שייך רק כאשר מישהו לוקח מחברו בכח איזה דבר, כמו שנאמר 
בפסוק: "ויגזול את החנית מיד המצרי". לפי הגדרה זו אין בהפרעה לשינה משום 
איסור גזל מהתורה, והביטוי 'גזל שינה' הוא ביטוי מושאל, כך ראיתי מביאים 
בשם הרב וואזנר בשבט הלוי (ח"ז). ומכל מקום יש בכך איסור כיון שמצאנו 
בשו"ע בחושן משפט (קנ"ו): "חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר 
לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסין והיוצאים". משמע שהפרעה בשינה זו 
עילה לתביעה ולמחאה. (יש לעיין בכל דברי השו"ע שם והרמ"א שחולק ואין כאן 
המקום להאריך). 
עוד כתב בשבט הלוי שיש ללמוד על מקור האיסור מגמרא בברכות (דף ו) "כי מי 
שאינו משיב לחברו על ברכת שלום שנתן לו נקרא גזלן" רואים מכאן שענין גזלה 
שייך גם בדברים מופשטים ולא רק בלקיחה פיזית. 
עוד האריך בספר משנה הלכות שכתב שאמנם מי שגוזל את חברו פחות משוה פרוטה 
אע"פ שזה איסור דאורייתא מ"מ אין בזה מצות השבה (והשיב את הגזלה), כי 
הנגזל מוחל אבל עד שהוא מוחל צער יש לו ועל צער זה יש לעשות תשובה. וגזל 
שינה – כמו שאמרנו אין הוא לוקח מחברו דבר – הרי הוא כגוזל פחות משוה 
פרוטה, ולמרות זאת ודאי יש למתעורר צער וצריך המעורר לפייסו. 
ועוד כתב שם שיש לעיין מגמרא בסנהדרין "כי שינה ויין של רשעים הנאה להם 
ולעולם ולצדיקים רע להם ולעולם" וא"כ אם הישן רשע טוב שישן ואם הוא צדיק 
("ועמך כולם צדיקים") טוב להעיר ועוד שאנו מברכים את ה' על השכוי המעורר 
אותנו לעבודת הבורא ואין אנחנו באים בטרוניה אליו על גזל השינה… 
ובסוף דבריו כתב שאם הוא חולה הרי זה נזק ממש, שכן השינה מבריאה. 
ולעניין תשובה על גזל שינה עדיין לא מצאתי התייחסות מפורשת חוץ מההשוואה 
לגזל פחות משוה פרוטה שצריך לפייס.