לא. 
אחד מהיסודות העיקריים שאמונת ישראל תלויה בו הוא 'הבחירה החפשית' וכפי שכותב הרמב"ם: "ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום, כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים, ומפני זה הענין נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם, כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם". 
הוכחה שכלית חיובית או שלילית או כל הוכחה אחרת, היתה בהכרח כפיית מציאות הבורא על בני אדם. ואם תשאלו ומה רע בכך? – הנה ידוע, כי דוקא על עולמנו הדל היתה עיקר תאוותו וחפצו של ה'. אותה נפש עצמאית – המתכחשת לבוראה, החשה (למרות שאין לתחושה זו על מה לסמוך) כי היא סיבתה של עצמה, המתייחסת לבוראה בחוויתה הבוסרית כ'נעלם' וככזה הרי הוא בבחינת 'שמא', ואילו אל עצמה היא מתייחסת כ'ברי' – וכידוע "ברי ושמא ברי עדיף"… ומשום כך; "המוציא (הקב"ה) מחבירו (האדם – המוחזק בעיני עצמו כ'נתון קשה') עליו הראיה!" – היא היא מקור שעשועיו עת תתפקח אותה נפש 'יודעת כל' מאשלייתה המגוחכת, ותתקשר בקשר אמיץ וחזק מאוד עם מקורה. כשאין מרחב (- הוא הוא ה'חלל הפנוי' המאפשר בחירה) ואין חופש ויכולת תמרון, אין הפתעה ואין חידוש.

במילים אחרות, ה'פיצול' (מה') מזמין מפגש והתגברות על פער ובלעדיו אין ציפייה כי יקרה משהו משמעותי, וכשהכל ברור וידוע ומתבקש (ואין כאן המקום להאריך בשאלת הבחירה והידיעה…) 'אין עם מי לשחק' ועם מי להשתעשע…

יחד עם זה אין הי"ת משאיר את עולמו מרוקן לגמרי מנוכחותו (וכידוע שאין הצמצום והחלל פנוי כפשוטו), שכן אם עולמו באמת ריק ממנו חלילה גם ריקנות חוסמת ומונעת בחירה ודי למבין. ועל כן שלח ה' ברוב רחמיו 'אותות' בדמות ניסים גלויים: עם שאינו מצליח (ב"ה) לרדת מבמת ההסטוריה, למעלה מאלפיים שנה, למרות השמדות וגזירות על הגוף ועל הנפש, וכן צדיקים שניכר עליהם כי 'אלוקים נגע בלבם' והאמונה הוודאית בנוכחותו הממלאת כל חלחלה וחדרה עמוק לליבם.

ואחרי כל האותות, הנה ישראל קדושים הם, מאמינים בני מאמינים – ו'ניכרים דברי אמת' כי הי"ת 'ממלא הוא כל עלמין' (ומצליחים לעיתים לראות זאת ב'עין שכלם' על כל פנים) וגדולה אמונתם כי ה' (גם) נעתק ('סובב כל עלמין') מכל בבואתו החיוורת המשתקפת בבריאתו. "אשרי העם שככה לו"!