הזדהות משרד החינוך 
לבעלי היה היום יומולדת. הייתה לי דווקא תוכנית מגניבה כיצד להפתיע אותו, אך כמו בד"כ, אצל אנשים רגילים כמוני, תוכניות מגניבות זה לא ממש מצליח. ועכשיו בערב, אני פתאום קולטת שמרוב תוכניות, את הדבר הפשוט, להתקשר (כי בבית הוא נמצא 8 שעות ביממה בהם הוא בעיקר ישן) ולברך אותו בהרבה מזל טוב, לא עשיתי.
אתם מכירים את זה שבא לכם לומר, תדע שתכננתי…
את מי זה מעניין תוכניות?! פתאום ברור לי שזה אפילו מעצבן. כי בתוכנית יש רק את המתכננן ומושא התכנונים לא באמת נמצא שם. בעצם מסתבר שאולי הוא לא היה כזה חשוב, כי אם כן אז זה היה קורה.
כשאני חושבת על כל זה יש לי פתאום הארה, די פשוטה, ובכל זאת טוב להגיע אליה לפני גיל 55. שבעצם הדברים נמדדים בתכלס שלהם –במעשה.
אה, אז מה נגיד על המשפט "הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה"? אז יש לי פרשנות הפוכה לצירוף הזה.
מחשבה טובה זה נחמד, ובאמת לא תמיד המעשה טוב כמוה. אך אם היא מלווה אפילו במעשה כלשהו ה' מצרף אותה לאותו מעשה וכך אינה פורחת ונעלמת. הבנתם? כלומר ללא מעשה כלשהו אין להקב"ה למה לצרף את המחשבה…