לגבי השאלה הראשונה ודאי שאין כל מניעה. לגבי השאלה השניה כלפי נוכחות ומאבק על המאחז בזמן פינוי, כאן התשובה יותר מורכבת, שכן אין ההלכה דורשת מאדם שיעמוד דומם בזמן שגוזלים את רכושו. וכך גם כותב ספר החינוך: " אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים הרעים (וק"ו כשפוגע בו בפועל בגופו או ברכושו) שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין, ובאמת לא תצוה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו, אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה הזאת, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם…"(מצוה שלח). 
ואם כן גם במקרה שלנו, אף כי לא מדובר בהכרח ברכושן הפרטי של הבנות מכל-מקום הן 'נקראו לדגל' ע"י בעל המאחז ונעשות הן כשלוחותיו לעניין ההגנה על המאחז. 
לגבי נגיעה בבנות ע"י שוטרים – מעיקר הדין אין כאן כלל בעיה שכן אף אם נאמר שיש איסור מדרבנן (וגם זה כלל לא ברור – דיון ארוך בנושא בספר של הרב הבר "את צנועים חכמה") בנגיעה שאינה של חיבה (וכך אפשר לדייק מדברי הש"ך יו"ד קצ"ה) ובודאי לדברי הבית יוסף המחמיר (כדברי הרמב"ם) שיש איסור דאורייתא אף בנגיעה שאינה של חיבה, מכל מקום כנראה גם הבית יוסף מקל להציל אשה הטובעת בנהר במצב של פחד שאין חשש כלל של חיבה (משאין כן בנגיעה ע"י רופא יהודי שאסורה לדבריו), כל שכן בענייננו, כאשר השוטרים מכים וחובלים אין כאן דרך חיבה אלא אדרבא פחד. ועוד שהנגיעה היא מצד הגבר כלפי האשה אין חשש שהאשה תהרהר, ומצד הגבר החובל "הלעיטהו לרשע" – במילים אחרות זה עניינו הפרטי.