בעקבות נבואת יחזקאל אציג את יעודנו משתי בחינות. יחזקאל אומר: "ואתן להם 
את חוקותי, ואת משפטיי הודעתי אותם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וגם את 
שבתותי נתתי להם, להיות לאות ביני וביניהם, לדעת כי אני ה' מקדשם".

מכאן ניתן להבין שישראל נועדו לחיות חיים מופתיים ולהביא את צלם אלקים לשלמותו 
ושכלולו. כלומר, חייהם מציגים את האדם הנכון, השלם, שעלה במחשבתו של ה' 
כשהחליט לברוא אדם, ודוגמא מופתית שכזאת עתידה לעורר ולנער את שאר 
האנושות ולהזכיר לה למה נועדה ומה טעם חייה. כמו שהאדם שנברא בצלם מיועד 
להנהיג את עולם החי, ולייצג בפניו את השלמות האלקית, כך ישראל ביחס לעמים 
אשר יאמרו כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת 
אשר ה' נתן לפנינו. לחיים כאלה יש קיום, וחיים אחרים עתידים להתדרדר 
לתועבות כנען ולכך שהארץ תקיא ולא תאפשר קיום.אמנם, הנבואה

מוסיפה כי לא די בחיים נכונים שהם ישובו האמתי של עולם, 
ומלבד מערכת החוקים והמשפטים המייסדת חיים ראויים לשמם ומצדיקים את 
קיומם, יש להפנות את המבט אל מי שמחוץ לעולם, אל הקדוש האחר, ולייסד את 
החיים על זיקה אליו. אם כמופת פנינו לאנושות וגבנו אל ה' ( – לא במובן 
השלילי, אלא במובן של קשר טבעי, כמו זוג של "שליחים" שהמטרה המשותפת 
נותנת להם בטחון בקשר ההדדי, ובפועל כל אחד פועל בתחומו, וכביכול מפנים 
גב אל גב – ), הנה כבני ברית שומרי שבת פנינו אל ה' וגבנו למציאות. הננו 
מקיימים קשר איטימי עם ה' ש"זר לא יבין את זאת", הוא חשוב לנו ו"מדבר 
אלינו" לא רק בזכות היותו בורא, ויש לנו חוש בשלמותו, שלמות שהבריאה אינה 
מצליחה לדבוק בה, ועל כן יש לנו גם נכונות למסור נפשנו ולוותר על חיינו 
כחלק מן הבריאה. יודעים אנו מתוכנו כי יש משהו מהותי ממנה, ולפיכך נתפס 
אצלה כאחר ממנה.מצוות השבת, והמצוות המצטרפות אליה, כגון שמיטה ויובל ועוד, הן מצוות 
ש"עושות חורים" בישובו של עולם, ועניינן להפריש את ישראל מלהביט בעולם 
ולהפנות מבטו אל ה'. כלומר, מה שבאמת מקיים את המציאות הוא החדרה אליה של 
דבר שונה ממנה, כמו רוח החיים הפוקדת את הגוף, ולא די בזיהוי הכללים 
הנכונים להפעלתה. (ואכן, מצאנו בספר ויקרא שני סוגי עונש: היכן שמוזהרים  
על עריות, שם כתוב "וחי בהם", בא האיום שאם לא ננהג כראוי תקיא הארץ 
אותנו כשם שהקיאה את הכנענים שקדמו לנו, הוה אומר שזו התנהגות הסותרת 
ישובו של עולם, ואפשר לפי זה להעלות על הדעת כי אחרים שלא יהיו שקועים 
בתאוות כמונו יתפסו את מקומנו. אמנם בקשר להפרת שמיטה ויובל מוזכר כי 
הארץ תשאר שממה ותירץ את שבתותיה וישראל לא ימצאו מנוח בגויים ולא יצליחו 
להתבולל בהם. הוה אומר כי ישראל וארצם מייצגים משהו שאינו חלק אינטגרלי 
מישובו של עולם, ואם אין הם משלבים בתוך הנורמליות שלהם זיקה אל הקודש 
ואינם מאפשרים לו לפעום בתוך חייהם, כי אז לא הקדש אובד אלא הנורמליות 
שלהם.)